גרסה לגולשים עם מוגבלויות גרסה לגולשים עם מוגבלויות
הסל נשמר ל 00:00 דקות

קופת !BRAVO

הצגות

עפר ואפר - שפת ההר

ארכיון תאריך: 7 אוקטובר 2021 - 11 דצמבר 2021

משך: שעה וחצי

מאת הרולד פינטר
עיבוד, תרגום, בימוי ועריכה מוסיקלית: אברהם עוז
תפאורה ותלבושות: טלי יצחקי
כוריאוגרפיה: רן בן-דרור
מוסיקה מקורית: טל בלכרוביץ, יובל מסנר
עיבודים והדרכה מוסיקלית: יובל מסנר
תאורה: ג'ודי קופפרמן/ניזאר ח'מרה
וידיאו-ארט: קורין בלמור סויסה
 
המשתתפים: יובל כרמי, ניסנה מולוק, עדן קלדרון, טופז אבדנג, הראל גלזר, כלנית כץ, אביאל שיליאן, אמיר לביא סלקטר, נועה גולדברג-רוזן, שגיא קרישר, צח חזיזה
 
ההפקה לזכר ג'וליאנו מר-ח'מיס (2011-1958)
ההפקה הועלתה במסגרת "ההפקה לזכר ג'וליאנו מר-ח'מיס" לזכרו של השחקן, הבמאי וחבר סגל המורים של האקדמיה לאמנויות המופע שנרצח בג'נין ב-4.4.2011.

כתבו עלינו:

"שילוב של שני מחזות מעולים. בימוי נהדר. משחק מצויין. עריכה מוסיקלית מעולה. מה עוד נאמר?" ריקה בר-סלע
"הכוריאוגרף רן בן-דרור שב"שפת ההר" בנה עם השחקנים יצירת מחול מפתיעה ומרתקת. את המסגרת החזותית של ההצגה עיצבה טלי יצחקי בפשטות נקייה" צבי גורן
"עבודה טוטלית בשילוב בימוי, משחק, עיבוד, שירה, לחנים, עיצוב, וידאו, ובעיקר משחק מרשים של קבוצת שחקנים מסורה. תענוג." דורון צפריר
"תודה על המתנה היפה הזו שהזכירה לי את הקסם של תיאטרון אמיתי" פרופ' גדי אלגזי
"הצגה מרשימה עם נמשל שאי אפשר להרחיק אותו ממחוזותינו", ד"ר אודי אדיב
"חייבים להביא את ההצגה הזו לכל הארץ. היא ראויה לכך והארץ זקוקה לכך."
בונה תירוש
 
הרולד פינטר
הרולד פינטר (2008-1930) היה מן הבולטים בקבוצת המחזאים הצעירים שמחזותיהם הועלו על הבמה האנגלית בסוף שנות החמישים של המאה ה-20. הוא החל את הקריירה שלו כשחקן וכמשורר עוד בראשית שנות החמישים, אבל החל ממחזותיו הראשונים, החדר (1956) ומסיבת יום הולדת (1958), החל פרסומו כמחזאי (ומאוחר יותר כתסריטאי ובמאי) לעלות בהדרגה ולהקנות לו מוניטין בינלאומיים. מרבית כתיבתו לבמה היא ריאליסטית באופייה, אבל כבר מראשיתה ניכרו בה יסודות של איום ומסתורין, שהביאו את המבקר מרטין אסלין להציגו כנציג האנגלי המובהק של "תיאטרון האבסורד" כשטבע את המונח בספרו. על מחזותיו הידועים ביותר נמנים, בין השאר, מנהל הבית, הביתה, המאהב, ימים עברו, איזור מפורז, בגידה, נוף ואחת לדרך. בין תסריטיו הידועים המשרת, תאונה, המעביר, ואהובת הקצין הצרפתי.

מתוך דבר הבמאי
מה שמייחד את עפר ואפר בין מחזותיו של הרולד פינטר הוא ההיתוך בין חוויית ההווה וזרימת הזיכרונות, הזיכרון האישי והקולקטיבי, לכדי תבנית דרמטית לכידה המחייבת את קהל הצופים לנקוט עמדה מוסרית. רבקה ודוולין, צמד הנפשות הפועלות של המחזה, צעירים מכדי שנוכל להניח שחוו מבשרם את מוראות השואה של העולה בזיכרונותיה המדומיינים של רבקה. אין ספק שסיוטיה נשאבים מתוך מאגר דימויים תרבותי העולה על גדותיו ומציף את תודעתה של הדמות. הזיכרונות העולים מטימיון התרבות המשמרת את הלא-מודע הקיבוצי של כולנו נושאים לפתע באחריות המוסרית לרוע המתמשך בעולם שבו מאיימת האידיאולוגיה להדוף את המוסר, להשתלט על תמונות ההיסטוריה ולהוליך אותנו אל אזורי הכריזמה הארוטית הלוטפת של הברבריות.
 
בעיבוד הנוכחי צורף לעפר ואפר אחד ממחזותיו הפוליטיים של פינטר, "שפת ההר", כסיוט האולטימטיבי המשלים את נסיגתה של רבקה אל מחוזות התת-מודע הקולקטיבי שבו נמחקת ההפרדה בין העונג לבין האלימות וההרס. התביעה לקרוא בשם היא מורכבת, שכן היא משלבת את האלימות הישירה, האנונימית, הפועלת באמצעות טכנולוגיות של פגיעה גופנית באלימות פסיכולוגית שנועדה לשנות ולתמרן את קורבנותיה. בעוד האלימות הישירה היא בדרך כלל גלויה ובלתי מתחפשת, האלימות העקיפה מסווה את מנגנוני הדיכוי שלה.

פינטר כתב את מחזהו בעקבות ביקורו המדכא בתורכיה, על רקע האיסור שהטילו התורכים על הכורדים לדבר בשפתם. עניינו המרכזי של המחזה הוא אותה השתרגות הדדית של שתי צורות אלימות הנובעות מפעולתם של מנגנוני הכוח. זוהי אמירה של אמן, שתחום פעילותו היא השפה, בין אם הכלי התקשורתי שהוא מעצב בו את המעשה האמנותי נפרט למילים, מחוות חזותיות או צלילים, או שילובם של כל אלה, כפי שהוא נעשה בהפקה הנוכחית. פינטר מעצב במחזה את הגוף התרבותי כהרחבה של גוף היחיד. גם השפה מעוותת את תמונת עולמנו. וגם אם הכאב שהיא מעלה איננו פועל על מערכות העצבים באותה מיידיות, חותם הכאב הטבוע בה אינו מרעיד במידה פחותה את הזיכרון ההיסטורי, האישי והקיבוצי כאחד.
 
לפני שנים הייתי עד לניסיונו של מוסד אקדמי אחד לאסור על בני מיעוט אתני להעלות מחזה בלשונם. ג'וליאנו מר-ח'מיס, תלמידי וחברי, נרצח על ניסיונו לתת לשון בפיהם של מי שחירותם עוקרה על ידי אלימות מבית ומחוץ. אני מבקש להקדיש את המחאה הזאת שפינטר הותיר בידינו לכל מי שמנסים עדיין, כנגד כל הסיכויים, להילחם בטבעת החנק של האלימות המאיימת להכניע את חירות המחשבה והביטוי של הסובייקט האנושי באשר הוא.
אברהם עוז
 

גילית שגיאת כתיב? סמן טקסט באמצעות העכבר ולחץ Ctrl+Enter