"עכשחף", עיבוד מקורי ונועז לאחד מעמודי התווך של התאטרון העולמי, "בת השחף" מאת: אנטון צ'כוב.
חמש דמויות בלבד נותרו בהצגה מתוך אוכלוסיית המחזה המקורי, באמצעותן מעבדת ובמאית סופי מוסקוביץ' מרעננת את דרך התייחסותנו ואת הגישה המקובלת להצגת מחזותיו של המחזאי הרוסי הדגול.
מוסקוביץ' משחררת את המחזה מעול התיאטרון הריאליסטי אשר דבק בו ומפנה אותו למחוזות של תיאטרון חוויתי ומרגש. 

"סופי מוסקוביץ' מתמצתת את "בת השחף" של צ'כוב ומרכיבה על השלד העלילתי עושר פיזי-חזותי. מוסקוביץ' מצליחה לחשוף את הדרמה והקומדיה המצויים בלב המקור, בגלוי או בין השורות. כך נוצר מרובע של סיפורי אהבה שיוצרים את זירת ההתרחשות. ארבעה סיפורי אהבה בילתי אפשריים: הראשון בין נינה לקוסטיה, סיפור אהבת נעורים הבלתי ניתן למימוש, סיפור אהבה טרגי בין מאשה לקוסטיה, סיפור אהבה שלישי וגם הוא בלתי ממומש הוא בין קוסטיה לאימו ארקאדינה שחקנית מפורסמת וסיפור האהבה הרביעי, בין נינה לסופר הצעיר טריגורין, מאהבה של ארקדינה, כולל בתוכו את שלילת סיפור האהבה הקיים לכאורה בין השחקנית הדגולה לסופר המצליח, שאינו אלא סיפור של תלות הדדית בפרק זמן קריטי לקריירה של כל אחד מהם".
התרחשות ההצגה נעה בין לוליינות קרקסית לרגעי אמת מרגשים ומכאיבים שעניינם בסאב-טקסט הוא התאטרון עצמו. שבסופו של דבר יש בה הרבה יותר מ"בת שחף" המקורי של צ'כוב ".
מתוך ביקורת של צבי גורן, אתר הבמה.