כליזמר-דואט של עירא גויפלד וארטיום ניז'ניק במתנ"ס הדר 

ובכן, מה אני יכול לומר, אנשים טובים... תהיה מוזיקה! ולא סתם מוזיקה, אלא מוזיקה כל כך משמחת שקירות המתנ"ס היו רוקדים אילו יכלו.
קלרינט? קלרינט, אתם יודעים, הוא לא סתם צינור עם חורים. תנו לי לומר לכם: זה לא קלרינט, אלא אדם חי. לפעמים הוא צוחק, לפעמים הוא מתלונן, לפעמים הוא מספר סיפורים על דוד יוסל'ה, על איך שהוא הגיע, ושוב בזמן הלא נכון.
והאקורדיון הכפתורים? אה, האקורדיון הכפתורים - זה יום שוק בשטעטל! הנה הסנדלר מקיש בפטיש שלו, מוכרת גרעיני חמניות קוראת ללקוחות לקנות חמניות, ורבי מוטל כבר רוקד עוד לפני שהרב סיים לדבר...
ב-12 באוקטובר, במהלך חג הסוכות, שני החברים האלה, הקלרינט והאקורדיון הכפתורים, יתווכחו, יעשו שלום, ואז יתווכחו שוב ממש מול עיניכם.

עירא גויפלד הוא תלמידו של גיורא פיידמן עצמו, "מלך הכליזמר". ממנו ירש לא רק את כישוריו אלא גם את יכולתו להפוך כל צליל לסיפור - כזה שגורם לך לחשוב, "פששש...,
הסיפור הזה עליי! זה בהחלט עליי!".

ארטיום ניז'ניק הוא אדם עם אקורדיון ולב. כשהוא מנגן, זה כמו לפתוח אלבום תמונות: פה סבתא אופה לחם, שם ילדים הולכים יחפים ברחוב; צחוקים; ריקודים. 
רק שכל אלה לא תמונות, אלא צלילים.
והתוכנית שלנו, מה אומר ומה אדבר... היא כמו חתונה יהודית:
—קצת מהמוכר, כדי שהלב יגיד, "אה, נהדר!".
—קצת ממשהו חדש, כדי שאף אחד לא יפהק.
—וכל זה בשמחה, אהבה והומור—כמו שיהודים צריכים.
חגיגה בלב, חגיגה באולם.
אז השאירו את הדאגות שלכם בפתח, קחו את החברים שלכם, ובואו.
כי כלייזמר, יקיריי, הוא לא רק לאוזניים. הוא ללב, לידיים, לרגליים, לכל האדם בבת אחת.