וניאמין סמכוב - נוסטלגיה להווה

גיל המומלץ 12 ומעלה
הוא בדיוק מה שאנחנו רוצים לראות באלילים שלנו: לא לאבד כישרון, כבוד ויופי עם השנים. וניאמין סמכוב: שחקן, במאי, סופר, נווד.

"נוסטלגיה להווה" היא תוכנית על שירה, על תיאטרון וקולנוע, על חברים שהלכו לעולמם ונותרו בזיכרון, זוהי שיחה על מה שיהיה טוב לזכור, לדעת ומה הגיוני להאמין בו. עבור שחקן מטגנקה המפורסמת, התיאטרון תמיד מהווה חלק חשוב בתוכנית. אבל עבור אלה שאינם מכירים את התיאטראות של מוסקבה, אזכור שמו של סמחוב מעלה מיד על הדעת את דמותו של האציל אתוס מהסרט הסובייטי הקאלט "ד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים". הערב, בנימה נוסטלגית, בואו ניזכר בזמנים שבהם הסרט נוצר ויצא לאקרנים. יתר על כן, המספר ביקר לאחרונה במקומות שבהם התגורר אתוס, גיבור ספרו של דיומא.

התוכנית תציג גם שירים וסיפורים אהובים על מחבריהם. לוניאמין סמחוב היה להכיר אישית את דוד סמוילוב, אלכסנדר מז'ירוב, יבגני יבטושנקו, אנדריי ווזנסנסקי ולדימיר ויסוצקי. השחקן קורא את אלכסנדר פושקין ואת ולדימיר מאיאקובסקי כבר כל כך הרבה זמן שהם גם הפכו לחברים קרובים. עמוד נפרד מהפגישה יוקדש לאהבה למזרח, שממנה נולדה האגדה "עלי באבא ו-40 שירי הבזאר הפרסי", שנכתבה גם היא על ידי סמכוב. בואו נקשיב לשורות מהאגדה הזו שאנו זוכרים מילדות ולשירים המזרחיים שהשפיעו עליה.

וניאמין סמכוב הוא שחקן, במאי, תסריטאי ותסריטאי. סיים בהצטיינות את לימודיו בבית הספר לתיאטרון על שמו. שצ'וקין בתיאטרון וכטנגוב. הוא עבד בתיאטרון טגנקה כשחקן מוביל, במאי, חבר במועצה האמנותית וכמחבר שותף של י. פ. ליובימוב. כבמאי, הוא העלה מחזות בתיאטראות ברוסיה, ארה"ב, גרמניה, צרפת ומדינות אחרות. כיום, וניאמין סמכוב משחק בהופעות בתיאטרון האומות ומשמש כבמאי וסופר בתיאטרון טגנקה. חתן פרסים רבים, אביר מסדר "למען הצטיינות במולדת" דרגה רביעית.

תוכן הקונצרט
פרק 1. מפושקין ועד הרמס. השירה הטובה ביותר של המאות האחרונות. "כתבי יד לא נשרפים", או הצחוק והדמעות של ניקולאי ארדמן.
ב"נוסטלגיה להווה", וניאמין סמכוב משתף עם הצופים את שיריו האהובים מאת אלכסנדר פושקין, Vl. מאיקובסקי, איגור סבריאנין, סשה צ'רני, דנייל חרמס, בוריס פסטרנק, שסמכוב קורא נפלא. בקריאתו ניתן לחוש לא רק את חוויית האמפתיה וההבנה של שירה, אלא גם את החוויה יקרת הערך של הניאו-רומנטיקנים האופטימיים והתמימים של דור שנות ה-60. חוויה זו היא היסטורית, אידיאולוגית, טרגית ולא לשווא: איך חיינו, איך התאהבנו, איך "נשרףנו". בקריאתו של סמכוב ניתן לשמוע לא רק את השירה המדהימה של מאה עקובה מדם וטרגית. זה מבטא את גורלו של הדור שנועד לסיומו של המאה הזו. וכאן בולט במיוחד כישרון המשחק המדהים של סמכוב. הוא נזכר בסיפורים מעניינים הקשורים למיאקובסקי והארמס, שסופרים על ידי בני דורם: מליליה בריק ושקלובסקי ועד ניקולאי ארדמן.


פרק 2. הכל עובר, וגם זה יעבור. תור הזהב של טגנקה. הופעות אסורות.
חשיבות מיוחדת בתוכניתו של סמחוב היא עבודתו בתיאטרון טגנקה. השחקן מדבר בטקט רב ובאהבה רבה על איך עבד עם ויסוצקי, זולוטוחין, חמלניצקי, דמידובה, בורטניק. כמו שחקנים אחרים, מנהיגי טגאנקה, שם שחקנים אגדיים לא רק ביצעו ציורים תיאטרליים גדולים, אלא גם השתתפו בשמחה ב"מסיבות כרוב" תיאטרליות, מתיחות, בורלסקות יצירתיות וחגיגות יום נישואין.

פרק 3. כשהייתי אתוס...
בפרק זה, סמכוב בונה גשר בין שנות ה-20–60 של המאה ה-20 לבין "שלושת המוסקטרים", סרט אהוב על דורות רבים. עבור בני דורנו, סרט זה אינו רק מחזה מרתק, אלא גם חלק משמעותי מהמורשת התרבותית, המלמדת אותנו ערכי חיים חשובים כמו חברות, אומץ, צדק ונאמנות. הנה מה שסמכוב עצמו אומר על כך: "עם כל הכבוד לצופה ובהכרת תודה רבה לו, אני מבקר למדי את ההצלחה העצומה של הסרט 'ד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים'." והעובדה שהדמויות בסרט הזה הפכו כמעט לגיבורים לאומיים בזמנן נראית לי כמעין פרדוקס של הגורל. זה לא קרה בגלל שהיינו הכי טובים. "זה פשוט שהקהל של אותה תקופה היה זקוק לגיבורים רומנטיים, לחברות אמיתית ולאהבת אמת."

על כל זה ינהל וניאמין סמחוב המבריק והבלתי שבור שיחה כנה עם הצופה. לאחר שעבר נתיב חיים קשה דרך אש, מים וצינורות נחושת, הוא נשאר אדם עם אות גדולה!

ציטוטים מאת וניאמין סמכוב:
כמובן, הדבר היקר לי ביותר בחיי הוא זה שהייתה לו כתובת למשלוח חוזר. אי אפשר לעשות אמנות ציבורית בלי לקבל תגובה.
- אגיד זאת כך: נראה שניחשתי שאדונים אמיתיים חיים לא לפי כללים, אלא לפי יוצאים מן הכלל. ואני אישית, בעצת הגיבור האהוב עליי וולנד, מעולם לא ביקשתי כלום. אЗ ף אЖ חИ ד לЙ א. במיוחד מצד ההנהלה. אבל כך קרה שהייתי בר מזל בצורה יוצאת דופן.
אין לי מה להאשים את הגורל, כי מנעוריי חלמתי על הרבה פחות