פסטיבל M.ART - תיאטרון וכטנגוב - הכיתה שלנו, היסטוריה ב-14 שיעורים
ארכיון תאריך: 4 מרץ 2020 - 5 מרץ 2020
ההופעה ברוסית
תרגום לעברית
משך: 3 שעות, כולל הפסקה
מופעי פסטיבל M.ART
הצגה ברוסית עם כתוביות בעברית.
אין כניסה מתחת לגיל 16
בימוי: נטליה קובלבה
ניהול אמנותי: אלכסנדר בורובסקי
מוסיקה: קלבדיה טרברינה
מוטיב מוסיקלי מרכזי הולחן ובוצע על ידי דריה שרבקובה
כוריאוגרפיה: אירינה פיליפובה
ב-2008 סיים המחזאי הפולני טדיאוש סלובודז'אנק את כתיבת המחזה "הכיתה שלנו. היסטוריה ב-14 שיעורים" – שכולו קריאה לבני האדם ללמוד משיעוריה הטרגיים של ההיסטוריה. הסיפור, המתרחש בפולין של המאה ה-20, שואב את השראתו מאירועים אמיתיים ומבוסס על דמויות אמיתיות.
היום הראשון לשנת הלימודים בבית הספר... יום בלתי נשכח עבור כולנו. מלא חיים, שמחה ותקווה. נערים ונערות מספרים על עצמם, על הוריהם ועל חלומותיהם. כך מתחילה הביוגרפיה הקולקטיבית שלהם, וכך מתחילה "הכיתה שלנו". יחד עם הנערים והנערות האלה תשבו בעשרה שיעורים שונים, תחיו עשרה גלגולי חיים שונים אך שזורים אלה באלה. תראו אותם גדלים, משתנים, רוכשים חברים, אוהבים ושונאים, בעודם ניצבים למול נסיבות מחרידות והכרעות גורליות. ובכל זאת, הדבר היחיד שלא יוכלו לעשות לעולם הוא לנתק את החוט הבלתי נראה המקשר את כולם. ישנה אמרה הגורסת כי "חבר לכיתה כמוהו כקרוב משפחה".
במאית ההצגה נטליה קובלבה: "בשנת 2000, יאן טומאש גרוס פרסם את ספרו: 'שכנים: חיסולה של הקהילה היהודית בידוובנה, פולין', שזעזע את החברה הפולנית וחצה אותה לשניים: אלה שהודו באשמתם, ואלה שדחו אותה. עבור הפולנים, זו ההיסטוריה שלהם. אך כמה דפים מחרידים מתוכה שייכים גם לנו. ואפילו כיום אנחנו ניצבים בפני בחירות קשות. אנחנו הם האחראים על מעשינו. איך נגיע להחלטה הנכונה שתאפשר לנו להשתחרר מנטל האשמה? האם זה אפשרי בכלל? כשעבדתי על המחזה, שאלתי את עצמי לא פעם: 'מה אני הייתי עושה?' כמה מן הדמויות מתחמקות מאחריות וטוענות: 'מה כבר יכולתי לעשות?' אך זו אינה תשובה. אני מאמינה כי הסיפור הזה נוגע לכל בני האנוש. כשאדם נלכד במלכודת הדיקטטורה המרושעת, אנושיותו נשללת ממנו והוא הופך לזאב המוקף בגדר: מתוך פחד, הוא מפיץ רשע סביבו וכך אינו יכול להמשיך לחיות. איך יקפוץ מעל הגדר??? כשמתמודדים עם שיעורים כה נוראים בהיסטוריה, מוטב להשתמש בשפת התיאטרון, משום שהיא צלולה ופשוטה: כאן, במהלך שעתיים, אדם אחד (הצופה) צופה באדם אחר (השחקן) שחושף את המנגנון הסודי העומד בבסיסו של הגורל – החיבור בין עבר, הווה ועתיד.
"טדיאוש סלובודז'אנק אינו היסטוריון אובייקטיבי. הוא מעורב רגשית בשאלות קיומיות. הוא מוביל את הקרב על גורל האנושות. הוא נוגע באמת אמנותית עמוקה. ב-2010, המחזה זכה בפרס 'נייק' היוקרתי לספרות בפולין. במעמד הזכייה נאמר כי כל עוד קיימים סופרים כאלה בפולין, העתיד נראה אופטימי."
הצגה ברוסית עם כתוביות בעברית.
אין כניסה מתחת לגיל 16
בימוי: נטליה קובלבה
ניהול אמנותי: אלכסנדר בורובסקי
מוסיקה: קלבדיה טרברינה
מוטיב מוסיקלי מרכזי הולחן ובוצע על ידי דריה שרבקובה
כוריאוגרפיה: אירינה פיליפובה
ב-2008 סיים המחזאי הפולני טדיאוש סלובודז'אנק את כתיבת המחזה "הכיתה שלנו. היסטוריה ב-14 שיעורים" – שכולו קריאה לבני האדם ללמוד משיעוריה הטרגיים של ההיסטוריה. הסיפור, המתרחש בפולין של המאה ה-20, שואב את השראתו מאירועים אמיתיים ומבוסס על דמויות אמיתיות.
היום הראשון לשנת הלימודים בבית הספר... יום בלתי נשכח עבור כולנו. מלא חיים, שמחה ותקווה. נערים ונערות מספרים על עצמם, על הוריהם ועל חלומותיהם. כך מתחילה הביוגרפיה הקולקטיבית שלהם, וכך מתחילה "הכיתה שלנו". יחד עם הנערים והנערות האלה תשבו בעשרה שיעורים שונים, תחיו עשרה גלגולי חיים שונים אך שזורים אלה באלה. תראו אותם גדלים, משתנים, רוכשים חברים, אוהבים ושונאים, בעודם ניצבים למול נסיבות מחרידות והכרעות גורליות. ובכל זאת, הדבר היחיד שלא יוכלו לעשות לעולם הוא לנתק את החוט הבלתי נראה המקשר את כולם. ישנה אמרה הגורסת כי "חבר לכיתה כמוהו כקרוב משפחה".
במאית ההצגה נטליה קובלבה: "בשנת 2000, יאן טומאש גרוס פרסם את ספרו: 'שכנים: חיסולה של הקהילה היהודית בידוובנה, פולין', שזעזע את החברה הפולנית וחצה אותה לשניים: אלה שהודו באשמתם, ואלה שדחו אותה. עבור הפולנים, זו ההיסטוריה שלהם. אך כמה דפים מחרידים מתוכה שייכים גם לנו. ואפילו כיום אנחנו ניצבים בפני בחירות קשות. אנחנו הם האחראים על מעשינו. איך נגיע להחלטה הנכונה שתאפשר לנו להשתחרר מנטל האשמה? האם זה אפשרי בכלל? כשעבדתי על המחזה, שאלתי את עצמי לא פעם: 'מה אני הייתי עושה?' כמה מן הדמויות מתחמקות מאחריות וטוענות: 'מה כבר יכולתי לעשות?' אך זו אינה תשובה. אני מאמינה כי הסיפור הזה נוגע לכל בני האנוש. כשאדם נלכד במלכודת הדיקטטורה המרושעת, אנושיותו נשללת ממנו והוא הופך לזאב המוקף בגדר: מתוך פחד, הוא מפיץ רשע סביבו וכך אינו יכול להמשיך לחיות. איך יקפוץ מעל הגדר??? כשמתמודדים עם שיעורים כה נוראים בהיסטוריה, מוטב להשתמש בשפת התיאטרון, משום שהיא צלולה ופשוטה: כאן, במהלך שעתיים, אדם אחד (הצופה) צופה באדם אחר (השחקן) שחושף את המנגנון הסודי העומד בבסיסו של הגורל – החיבור בין עבר, הווה ועתיד.
"טדיאוש סלובודז'אנק אינו היסטוריון אובייקטיבי. הוא מעורב רגשית בשאלות קיומיות. הוא מוביל את הקרב על גורל האנושות. הוא נוגע באמת אמנותית עמוקה. ב-2010, המחזה זכה בפרס 'נייק' היוקרתי לספרות בפולין. במעמד הזכייה נאמר כי כל עוד קיימים סופרים כאלה בפולין, העתיד נראה אופטימי."
גילית שגיאת כתיב? סמן טקסט באמצעות העכבר ולחץ Ctrl+Enter