כוריאוגרפיה: מאגי מארן
מוסיקה: פרנץ שוברט, ג'יל דה בינץ', גאוויון ברייאר                                                                                    
יצירה ל- 10 רקדנים
 
 בשנת 1981, היצירה MayB  מאת מאגי מארן פרצה לתוך עולם המחול וגלי ההדף שלה עדיין עמנו. יתר על כן, שלושים שנה מאוחר יותר  עבודה זו עדיין מופקת בעולם כולו. אדישה  לויכוח  על ההבדל והקו המפריד בין  מחול לתיאטרון, חסרת ענין בסגנונות משתנים, MayB חוקרת את משקלן של תנועות יומיומיות ואינה חוששת מפני קולות של צרימה.  זו עבודת במה מלאת עוצמה, טעונה  פוליטית  ופילוסופית.
 
קבוצה של אנשים בבגדים תחתונים, מוזנחים, פרועים מגודלי זיפים או קרחים, מדדים על הבמה בצעדים קטנים, ממהרים לשום מקום. הם נדכאי עולם, הם הדמויות היומיומית המצחיקות- עצובות של "מחכים לגודו" של בקט, עם תקוות שווא לחיים אחרים, ובעודם מחכים הם חיים  ואוהבים ורבים ושונאים ופוחדים  יחדיו מן הבדידות. בשפת תנועה מיוחדת, מקורית, הקבוצה המורכבת מדמויות שונות כל  כך אחידה בצעדי הריקוד המאומצים, בבריחתם, בחגיגת יום הולדת נוגעת ללב, במכאובם ובשתיקתם הנשברת במדי פעם במלמולים, בקריאות, בצחוק ובכי קולניים.
המוסיקה המלווה את המחול   מוסיפה לתחושת הצער והחמלה, ליופי שבכיעור. "הנערה והמוות", של שוברט נכתב כביכול במיוחד עבור יצירת מופת זו, וכך גם השיר המסיים את העבודה בתמונה אילמת של אדם אחד, המקשיב  עוד ועוד למוסיקה שוברת הלב, המצפה, כמונו. מבררת את שם השיר!
 
מאגי מארן יוצרת צרפתייה, כוריאוגרפית ובמאית, אחרי שניהלה ויצרה  במרכזי מחול שונים בצרפת התיישבה בטולוז עיר מולדתה.  יצרה נוסחים עכשוויים ומרתקים ליצירות קלאסיות כמו "סינדרלה"  שהיה מעוצב כולו כבית בובות והבלט "קופליה" שהיה בחלקו  סרט.  עבודותיה זוכות לפרסים שונים, מאז זכייתה בפרס הבניולה בשנת 1978. מארן יצרה את  MayB על פי סמואל בקט, מגדולי הסופרים של המאה ה20, זוכה פרס נובל שחשף, בדומה לחנוך לוין, את מצבו העלוב של האדם" המחכה לגודו", לגאולה,  מבלי לוותר על החמלה.