קומדיה מצחיקה ומבדרת, על פי שלושת הקרננים מאת ליאון כץ 
עיבוד: ניסים אלוני
בימוי: אופירה לניאדו
עיצוב תפאורה, תלבושות ומסכות: טלי יצחקי ונועה דותן
עיצוב תאורה: ג'ודי קופרמן

בביצוע תלמידי האקדמיה לאמנויות המופע, ת"א. במרכז העלילה שלנו ניצב ארלקינו, הנוכל הערמומי המוכר לכל ממסורת הקומדיה דל'ארטה, המתמרן בתחבולותיו העליזות את עלילת הקומדיה ואת כל הדמויות אל מחוז חפצן ומימוש תאוותיהן. ארלקינו מודיע לקהל שליבו נתון לסינתיה, שהיא לא רק טבחית מעולה אלא גם אשתו של קוביילו. סינתיה, מצידה, זורקת מן הבית את קוביילו בעלה, שרק פקח את עיניו בבוקר וכבר ממשמש את העוזרת. אבל ליבו של קוביילו, מסתבר, שייך לפלמינה, הנשואה לפנטלונה. על כן מבטיח ארלקינו לקוביילו כניסה חופשית לחדרה של פלמינה, על מנת להיפטר ממנו ולפנות את דרכו אל סינתיה. פלמינה מבקשת להיפטר מפנטלונה בעלה, שאת ריח פיו אינה סובלת, כדי שתוכל להיות עם קוביילו. לארלקינו יש תכנית כיצד להיפטר מפנטלונה: לשכנע אותו שיעקור את שיניו הרקובות, כדי להיפטר מן הריח הרע שבפיו, ולהביא ארגז לימונים כדי להכניס לתוכו את קוביילו, על מנת שיוכל להיכנס לחדרה של פלמינה. לכל אלה מצטרף ליאנדרו, שגם הוא אוהב מושבע של סינתיה; ומסתבר לנו שפנטלונה בכבודו ובעצמו הוא  אוהב מושבע של פרנצ'סקינה, אשתו של זאני. ואילו זאני, בעלה של פרנצ'סקינה, מבקש להיות אב, וארלקינו מבטיח לו לסדר לו צאצא. אלא שפרנצ'סקה, המתייחסת בשאט נפש לעניין ההולדה, מגלה, כמסתבר, עניין לוהט בארלקינו, המצליח בקושי להימלט מאש תאוותה. מכאן מתפתחת שורה של תמונות קומיות מעוררות צחוק ושעשוע, עד שכל האוהבים מוצאים את עצמם איש בזרועות רעותו.