אמורי הוא בן 11. הוא אוהב לשחק בבובות. הוא גם עובד על נאמברים לתוכנית כישרונות בטלוויזיה. הוא יהיה כוכב. חברתו הטובה היא לינדה, תרנגולת דיכאונית שמשמינה מדי יום ולא מבינה למה. שניהם גרים בחוות התרנגולות של סבתא של אמורי. סבתא של אמורי גוססת מסרטן, אבל ממשיכה לזרוק תרנגולות למטחנה, כי זה מה שהיא תמיד עשתה. ולהאמין בג'יזס, ולראות תכניות בטלוויזיה. מול אמורי גר אליוט. הוא גם בן 11, והוא אוהב לשרוף דברים, ויש לו אח טפילי שגר לו בירך. בבית הספר הוא מרביץ לאמורי, ואחר הצהריים הם משחקים באבא ואמא. כשאליוט יגיע לתיכון תהיה לו חברה. הצגה ססגונית בשילוב בובות, מוזיקה ותנועה על התבגרות, תרנגולות ועל אהבה ראשונה ועקומה.

מן הביקורות: 

"התיאטרון הכי אחר שיצא לי לראות... יפה ורגיש... זהו תרגיל בהסתכלות אחרת על מין, מגדר ואפילו העניין הזה שנקרא ''אנושיות''..."
מיכאל הנדלזלץ, הארץ
 
"... הצגה מרגשת, מצחיקה, בועטת, פרובוקטיבית, לא מתנצלת ועם מסר חזק שאליו יתחבר במיוחד כל אחד שחי בסביבה שלא מתאימה לו ולא מבינה אותו. בקיצור, רוצו לראות! "  ויטלי דובוב, gogay
 
"ביצוע מזהיר של הצגה מהנה, מרטיטה טבולה בהומור עם הרבה צדדים אפלים... זוהי עבודת מחשבת שכל מרכיביה חשובים ומוצלחים באותה מידה, וביחד – יוצרים חוויה שלא בכל יום רואים כמוה... אסור להחמיץ."  עליס בליטנטל, TheMarkerCafe
 
"מחזה ילדים למבוגרים בביצוע שובב מטפל בשאלות רציניות של זהות מינית וצמחונות"   צבי גורן, הבמה
 
"הצגה מדליקה, מרעננת, בעלת הומור ושפת תיאטרון ייחודית, שיש בה אמירה עכשווית שפוגעת גם ברגש. מומלץ"   אפי כהן, יקום תרבות
 
"ביצוע נועז שמייצר חווית צפייה אחרת בכל מובן המילה מזה הנהוג על במות התיאטרון הרפרטוארי – והמחמאות לעופר עמרם הצעיר שביים עם הרבה מעוף ויצירתיות... רשף ופסחוביץ' מגישים דואט פאסיב-אגרסיב מרגש ואמיץ, שמשוחק ומתפתח נפלא"  רון שוורץ, גלובס
 
"חזיון אמנותי מרהיב להפליא. שמחתי, פיזזתי ובעיקר נהניתי כשפגשתי ב"מיצ מיצ לימונדה", הצגה שמפריכה את הדימוי הארכאי והמשעמם שרבץ בתיאטרון... הצגה רבת עשייה ומלאת אהבה. הוקסמתי ואני בטוח שגם אתם תוקסמו" אופיר הלל, מבקר בתיאטרון
 
"היופי של ההצגה היא בעצם בצורה בה היא מוגשת. עשיה תיאטרלית מעולה של הבמאי... כל ההצגה הנה חוויה תיאטרלית שלמה אחת... ההצגה מעולה ולא קונבנציונלית מיוחדת... הפקה עשירה ביותר, רב גוונית, מרגשת. מלאת צבע, רוח נעורים, רעננות. קצבית מאוד, מלאת הומור וגם עצב... מומלץ לכל אוהב תיאטרון קצת שונה לראות הפקה זו ובטוחני שיהנה ביותר." אלי ליאון, מוטק'ה