מה שבאמת מרגיז אותי
 יש כמה דברים שבאמת מרגיזים אותי, ויותר משהם מרגיזים אותי, אני חושב שהם נוגעים לכולנו במציאות בה אנו חיים. עבודה זו היא אוטוביוגרפית הקשורה  לנושא ספציפי בחיים שלי. ובהזדמנות זו, אני אנקוט עמדה, באיפוק. עבודה זו נבחרה לפרס ראשון עבור פסטיבל גוונים במחול 2013. מנימוק השופטים: “ קשרה בין האישי והפוליטי באופן כן ומרגש. העבודה הציגה שפה תנועתית ייחודית בקטעי סולו, לצד סמלים ברורים, בעלי מטען דתי- היסטורי- אוניברסלי. ראוי לציון האומץ לבחור לעיתים בדמימה ולא לחשוש מהיעדר תנועה". 
 משתתפים:
כוריאוגרפיה וטקס: עדי בוטרוס
רקדנית שותפה ליצירה: סתיו סטרוז׳
ניהול אומנותי: עידית הרמן
   
מה קרה בטורינו- אנדריאה קוסטנזו מרטיני
הסולו מתעסק ברובו עם הרעיון של "להיות נראה". מה יקרה אם כל תא בגופי יוכל להיבחן על ידי כל הישויות הקיימות  בחדר- התקרה, הקירות, האוויר, הקהל וכדומה  ?  מה המשמעות של "להיחשף"? האם זהו אקט נדיב או אנוכי? ובמישור כללי יותר, האם תנועה יכולה להקדים ולייצר משמעות? הטקסט אשר מלווה את העבודה הוא תרגום חופשי של כוכבת מכירות הטלוויזיה האיטלקית    Vanna Marchi.                                                                                  ואנה היא דמות שנויה במחלוקת אשר הייתה מפורסמת באיטליה של שנות       התשעים, בעיקר בגלל שיטות המכירה הלא קונבנציונליות בהן השתמשה, דמותה שופעת החיים ונטייתה לעבור על החוק לעיתים קרובות. העבודה זכתה במקום הראשון בתחרות Stuttgart International Solo Dance Competition 2013" " הן עבור כוריאוגרפיה והן עבור ביצוע.
משתתפים:
 כוריאוגרפיה וביצוע: אנדריאה קוסטנזו מרטיני.
  סולו בבכורה מאת עדי בוטרוס
כוריאוגרפיה וטקסט: עדי בוטרוס